יום חמישי, 31 בדצמבר 2020

ערער על החלטת הפרקליטות וישלם הוצאות בסך של 1,500 ₪

  בית המשפט העליון דן בימים אלו בעתירה שנסבה על טענותיו של העותר בכל הנוגע להעמדה לדין של אדם שעל-פי הנטען פגע ברכבו, וכן על התנהלותו של אגף התנועה במחוז ירושלים  של משטרת ישראל, היא המשיבה 1 (להלן: המשטרה) בנוגע לטיפול בתלונותיו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס - כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

בתמצית, ביום 17.6.2019 הגיש העותר, עורך דין במקצועו, תלונה למשטרה בגין תאונת דרכים שנקלע אליה ושכתוצאה ממנה נגרם נזק לרכבו. התלונה ייחסה לנהג הפוגע שורה של הפרות חוק, ובהן אי-שמירת מרחק, אי-השארת פרטים לאחר פגיעה, ואף חציית צומת מרומזר באור אדום. בעקבות התלונה נפתחו במשטרת ישראל שני תיקי חקירה – אחד בהתייחס לנזק שנגרם לרכבו, והשני בהתייחס לתלונה על חציית צומת מרומזר באור אדום.

לאחר הגשת התלונה הגיע העותר לתחנת משטרה וביקש לברר את מצב הטיפול בתלונתו. לעותר ניתנו פרטי בעלת הרכב הפוגע, וביום 22.7.2019 הגיש העותר תביעה נגדה לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. תביעה זו הסתיימה בפשרה (ת"ק 53200-07-19, הרשמת הבכירה ע' בר-טל).

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 22.8.2019 גבתה המשטרה את עדותה של בעלת הרכב הפוגע, שטענה כי היא לא נכחה ברכב בזמן התאונה, שבאותה עת היה בטיפול – ומי שנהג בו היה הגורם המטפל. עדות זו תאמה את גרסת העותר שמסר כי ברכב נהג גבר.

ביום 21.1.2020 הודיעה המשטרה לעותר על סיום הטיפול בתלונות. בנוגע לתלונה שעניינה הנזק שנגרם לרכב נכתב כי בהתאם לנוהל המתאים הועברו אליו פרטי הפוגע, ובנוגע לתלונה שעניינה חציית הצומת באור אדום נכתב כי התיק נסגר בשל חוסר ראיות.

כבר ביום 16.1.2020 הגיש העותר לפרקליטות המדינה, היא המשיבה 2 (להלן: הפרקליטות) ערר על החלטות אלה, ובו הלין על טיפולה של המשטרה בתלונותיו. ביום 24.5.2020 החליטה מחלקת עררים בפרקליטות שלא לשנות מההחלטות שהתקבלו. בהחלטה צוין כי על-פי נהלי המשטרה תאונה שגרמה אך לנזק קל לא נחקרת והמשטרה מסתפקת במסירת פרטי הנהג הפוגע, וכי בכל הנוגע לטענה כי הנהג הפוגע חצה צומת מרומזר באור אדום לתלונת העותר אין תימוכין ולכן לא התגבשה תשתית ראייתית לביסוס חשד לביצוע עבירה פלילית. ביחס לטענת העותר לגבי אופן טיפול המשטרה בעניינו צוין כי תלונתו הופנתה ליחידה לתלונות הציבור במשטרה, היא המקום המתאים לבירור טענותיו.

ביום 6.6.2020 הגיש העותר בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, וביום 13.6.2020 פנה פעם נוספת לפרקליטות בעניין. ביום 15.6.2020 נדחתה בקשתו של העותר תוך שצוין כי לא נמצא בפנייתו כדי להביא לשינוי ההחלטה בדבר דחיית הערר.

תקצר היריעה מלתאר את מכלול הפניות הנוספות מטעמו של העותר בשלבים מאוחרים יותר, שהשתרעו על פני מספר חודשים. בפניות אלה שב העותר והביע תרעומת על ההחלטות שהתקבלו, וגורמים שונים מצד המשיבות חזרו והסבירו לו כי לא מצאו לנכון לשנות מן ההחלטות שהתקבלו, וכן שלא מצאו בהן דופי, בהתאם לנהלי הטיפול במקרים מסוג זה. נסתפק בכך שנציין כי ביום 24.8.2020 וביום 19.10.2020 השיבה לעותר קצינת מדור תלונות הציבור הארצי כי הטיפול בפניותיו הסתיים ביום 21.6.2020 וכי אין דבר להוסיף עליו.

ביום 22.10.2020 הוגשה העתירה דנן. בעיקרו של דבר, העותר, המייצג את עצמו, מעלה טרוניות באשר לאופן הטיפול בתלונות שמבוססות על עדות יחידה. לטענתו יש לבחון כל תלונה כזו לגופה בטרם ההחלטה שלא להגיש בגינה הגשת כתב אישום. כן מלין העותר על אופן התפקוד של ענף התנועה במשטרה בכל הנוגע לתלונה שהגיש. ביחס לפרקליטות טוען העותר כי לא זכה לקבל מענה ענייני לחלק מפניותיו. ברקע הדברים טוען העותר כי שיעור העררים שמוגשים לפרקליטות ומתקבלים הוא נמוך.

המשיבות מצדן טוענות כי דין העתירה להידחות – על הסף ולגופה. המשיבות מפנות לכלל לפיו החלטה על סגירתו של תיק חקירה ואי-העמדה לדין מצויה בליבת שיקול דעתה הרחב של התביעה, ומצביעות על כך שחומר הראיות בתיק נבחן על-ידי הגורמים המוסמכים במשטרה בהתאם למדיניות המשטרה ביחס לתאונות שעניינן נזק קל בלבד. עוד צוין ביחס לתלונה הנוגעת למעבר הרכב הפוגע באור אדום, כי לאחר שהוחלט על סגירת תיק החקירה מחמת היעדר ראיות, התיק נבחן בשנית בעקבות הגשת הערר על-ידי העותר, ובחינה נוספת של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה הביאה למסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטת המשטרה. בשולי הדברים טוענות המשיבות כי היאחזותו של העותר בשיעור העררים המתקבלים אינו ממין העניין, שכן כל ערר נבחן לגופו בהתאם לתשתית הראייתית בתיק החקירה והסוגיות המשפטיות שהוא מעורר – וכך נעשה גם בעניינו של העותר. בהתייחס לטענות שכיוון העותר נגד אופן טיפולה של משטרת ישראל בפניותיו נטען כי אלה נענו וטופלו על-ידי קצין תלונות הציבור, וכי די בכך.

ביום 23.12.2020, הגיש העותר, לבקשתו, תגובה לטענות המשיבות, ובה הוא שב בהרחבה על השגותיו באשר לאופן הטיפול בתלונות שהגיש, כמו גם להתנהלותן של המשיבות באופן כללי.

לאחר שהרכב בג"צ עיין בעתירה ובתגובות לה, מצא כי דינה להידחות, מטעמיהן של המשיבות. אין בידי בג"צ להתערב בהחלטה שהתקבלה, וזאת בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בהחלטות מסוג זה (ראו: בג"ץ 8186/12 חברת ג'סטין מעבדות בע"מ נ' פרקליטות המדינה, פסקה 9 (27.1.2013); בג"ץ 3358/18 בייר נ' משטרת ישראל, פסקה 7 (7.5.2019); בג"ץ 2774/20 שבלי נ' משטרת ישראל, פסקה 9 וההפניות שם (6.7.2020)). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בשיקול דעתה של התביעה בשאלת התשתית הראייתית (ראו: בג"ץ 11221/05 נאסר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (19.4.2007)).

מתגובת המשיבות עולה כי התלונות שהגיש העותר, כמו גם הטרוניות שהעלה בכל הנוגע לטיפול בתלונות, נבחנו על-ידן היטב. נוכח האמור, איני סבורה שהמקרה דנן בא בקהל המקרים שבהם יתערב בית משפט בשיקול דעת רשויות התביעה והמשטרה. הרכב השופטים עוד ציין והוסיף כי הטיפול בעניינו של העותר היה סבלני במיוחד בשים לב לכך שהעותר חזר ופנה ללא הרף למשיבות גם לאחר שקיבל מענים רבים, כאשר ברי כי על שולחנן של המשיבות עניינם של אזרחים אחרים מלבדו. 

אשר על כן, העתירה נדחתה על הסף. בנסיבות העניין, העותר יישא בהוצאות המשיבות בסך של 1,500 שקלים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה